החלטה
לפני בקשה למתן צו מניעה זמני ולפיו יאסר על המשיבים (ובפרט על המשיבה מס' 5 במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 17-10317-09-5) לבצע הליך של הוצאת מטלטלין מעסקה של המבקשת הנמצא ברחוב אלחדיף פינת מיכאל בטבריה, בגין חובה של המשיבה מס' 1, וזאת עד למתן פסק דין בהמרצת הפתיחה שהגישה המבקשת, בה מבוקש צו הצהרתי ולפיו כל הציוד והמטלטלין הנמצאים בעסקה של המבקשת הינם בבעלותה המלאה והבלעדית ואין למשיבה מס' 1 זכויות מכל סוג ומין בהם.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה ולאחר שמיעת הצדדים בדיון שהתקיים בפני אתמול, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.
תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת, כי בהחלטתו בדבר מתן סעד זמני, יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין".
בדונו בסעד זמני, מכהן בית המשפט כבית משפט של יושר ועל כן, עליו לשאול עצמו האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, משמע - אם בא התובע לבית המשפט ביושר ובנקיון כפיים, שמא העלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט. כאשר המבקש בא לבית המשפט שלא בנקיון כפיים ושלא בתום לב, אין פותחים לו את שערי בית המשפט.
על הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני, מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט.
המבקשת לא עמדה בחובתה האמורה. מהתגובה שהגישה המשיבה לבקשה, התבררו העובדות המהותיות הבאות, שלא גולו על ידי המבקשת בבקשתה:
ראשית, התברר כי המבקשת כבר הגישה בקשה דומה בבית משפט זה וזאת ביום 24.10.2010 בתיק מס' 45642-10-10. גם אז, כמו עתה, ביקשה המבקשת להצהיר כי כל המטלטלין הנמצאים בעסקה (אותו עסק ממש) הינם בבעלותה הבלעדית ולא בבעלות המשיבה מס' 1 וגם שם ביקשה המבקשת צו מניעה זמני ולפיו יאסר על המשיבה מס' 5 (כאן) לבצע הליך הוצאת מטלטלין מעסקה של המבקשת במסגרת אותו תיק הוצאה לפועל נשוא הבקשה דנן.
עוד מתברר, כי תביעתה האמורה של המבקשת נדחתה על יד כב' השופט טאהא ערפאת, בפסק דינו מיום 23.2.11, משמע - לפני מס' חודשים בלבד.
יתרה מכך, מתברר כי המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 25029-03-11), ובד בבד עתרה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, אשר ימנע מהמשיבה מס' 5 לגבות את חובה באמצעות אותם מטלטלין המצוים בעסקה של המבקשת, בקשה זהה לזו המבוקשת כאן.
בהחלטתו מיום 15.3.11 קבע כב' השופט עאטף עיילבוני, כי ככל שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט סך של 75,000 ₪, ייכנס לתוקפו צו המניעה הזמני כמבוקש.
מתברר עוד, כי המבקשת לא הפקידה את העירבון שנקבע כתנאי למתן צו המניעה. משכך, קבע כב' השופט עיילבוני בהחלטתו מיום 3.7.11, כי ככל שהעירבון לא יופקד עד ליום 30.7.11, יימחק הערעור.
הבקשה שלפני הוגשה 10 ימים לאחר אותה החלטה ולא נזכר בה דבר וחצי דבר ביחס להליכים האמורים.
בדיון שהתקיים בפני אתמול, נדרש מנהל המבקשת להשיב מדוע לא גילה בבקשתו את הפרטים המהותיים האמורים בדבר ההליכים הקודמים שקויימו בין הצדדים. מנהל המבקשת לא מסר כל הסבר מניח את הדעת לכך, ועלה מדבריו כי הוא איננו משלים עם פסק הדין שניתן בעניינו ואף עם החלטת בית המשפט המחוזי המורה לו להפקיד עירבון בסך של 75,000 ₪.
טענת מנהל המבקשת ולפיה בבקשה דנן הוא מתייחס לציוד חדש שרכשה המבקשת, איננה עולה בקנה אחד עם האמור בבקשה:
ראשית, המבקשת איננה מבחינה בבקשתה בין ציוד חדש לישן, אלא מבקשת להצהיר, כפי שביקשה בהליכים הקודמים, כי "כל הציוד ו/או המטלטלין" הנמצאים בעסקה שייכים לה.
שנית, לפחות חלק מן הציוד המפורט בתצהיר התומך בבקשה נרכש, לטענת המצהיר, עוד בטרם הוגשה התביעה הקודמת שהגישה המבקשת בבית משפט זה (תביעה שהוגשה ביום 24.10.2010).
מכל מקום, טענה זו מקומה היה להיטען בבקשה, תוך גילוי מלא של כל ההליכים שקדמו לבקשה דנן, כמפורט לעיל, ותוך מתן פירוט מדויק אשר מאבחן את הבקשה הקודמת (שכאמור, תלויה ועומדת בערעור) לבין הבקשה דנן.
יצוין כי בדיון שהתקיים לפני אתמול הודיע מנהל המבקשת כי "אין לו עניין" במשיבים מס' 1-4.
על יסוד האמור לעיל, שוכעתי כי אין להיעתר לבקשה ועל כן, הריני דוחה את הבקשה ומבטלת את הצו הזמני שניתן ביום 13.7.11.